חיזוק מבנה או תמ"א 38

למרות מיקומה של ישראל על השבר הסורי האפריקאי ושמונה רעשי אדמה בדרגה 6 ומעלה בסולם ריכטר אשר התרחשו במהלך 1,000 השנים האחרונות, רק בשנת 1975 החל תהליך גיבוש ת"י 413, התקן הישראלי שמטרתו בניית בניינים העמידים בפני רעידות אדמה. התקן נכנס לתוקפו בתחילת שנות ה-80, ולגבי כל הבניינים שנבנו לפני כן, קיים חשש מבוסס מאד כי רעש אדמה רציני יפורר אותם, יהפכם לעיי חרבות ויגבה מחיר גבוה ברכוש ואף בנפש.

מי נמצא ברמת סיכון גבוהה?

על פי נתוני המכון הגיאו-פיסי, שמונה רעשי האדמה הרציניים שהתרחשו, שורטטו מספר מוקדי רעש משוערים, שחלקם לאורך עמק הירדן (בין החולה לכנרת ובין ים המלח לכנרת) ובבקעת הירדן וחלקם מצוי בים התיכון. ברעשים אלה נפגעו ערים רבות המפוזרות בכל רחבי ארץ ישראל (רמלה, לוד, טבריה, שכם, עכו, בית שאן, חיפה, חברון, עזה, ירושלים ועוד) ולעיתים, כמו ברעש האדמה של 1837, נחרבו ערים שלמות (צפת וטבריה, למשל). אם כך, ניתן לשער, כי אף ברעידות האדמה הבאות, לכשתתרחשנה, ערים אלה תהיינה ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר ערים אחרות. אל גורם המיקום, נוסיף את סוג הבניה שהיה נפוץ בארץ בעת תנופת הבניה הגדולה בעשורים שלפני גיבוש תקן 413 ונקבל מתכון וודאי לקטסטרופה בקנה מידה עולמי.

מהו היקף הבעיה?

פרויקטים חדשים המשווקים כיום ובשנים האחרונות, נבנו כבר מתוך המודעות לסכנת רעידות האדמה, אולם, על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון, ישנן כיום כ-810,000 יח"ד שנבנו לפני כניסתו של התקן לתוקפו ולכן, אינן עומדות בדרישותיו. כ-40,000 מהן נמצאות בישובים מועדים לפורענות (ישובים שנפגעו בעבר) או שהן בנויות בסוג בניה מסוכן (בניינים-שיכונים בני שלוש קומות ומעלה, בניינים על עמודים או בנייני רכבת) ולכן, הן שרויות בסכנה יותר מהאחרות.

תמ"א 38?

אם כן, על הצורך בנקיטת צעדי מנע על מנת לטפל בבעיה ביח"ד ובניינים אלה, אין כל ויכוח. בשנת 2005 נכנסה תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (תמ"א 38) לתמונה. תמ"א 38 מאפשרת הוצאת היתרי בניה לצורך חיזוק מבנים קיימים אשר מהנדס קבע כי אינם עומדים בדרישות ת"י 413. את ביצוע החיזוק, מעודדת תמ"א 38 על ידי מתן תוספות של זכויות בניה.

באופן פרדוקסלי למדי, יוזמת תמ"א 38 מנותבת בשנים האחרונות לתועלתם של מי שהפרוטה מצויה בכיסם, בעלי בתים פרטיים ובעיקר מיושמת בערי המרכז. העלות אשר כרוכה בכניסה לפרויקט כזה, מנפה ומונעת את ביצועו בפריפריות, בישובים אשר להם היסטוריה עגומה בתחום ובבניינים-שיכונים שבנייתם מסכנת את הדרים בהם.

חיזוק מבנים

מחקר מקיף שערכו ד"ר מיה נגב (אוני' ת"א), אהוד סגל (דוקטורנט - האוני' העברית), פרופ' יגאל שוחט (ראש מגמה לניהול בניה באוני' בן גוריון) ופרופ' ערן פיטלסון (סגל המח' לגיאוגרפיה באוני' העברית וראש ביה"ס למדיניות ציבורית לשעבר) עסק בנושא והוגש בשנת 2015 למשרד המדע ולוועדת ההיגוי הבין־משרדית להיערכות בפני רעידות אדמה. המחקר מעלה אפשרות נוספת, אשר פותרת את פרדוקס הניתוב השגוי. על פי הערכת כותבי המחקר, השקעה של כ-1.7 מיליארד ש"ח שיופנו לעבודות חיזוק באזורים המצויים בסיכון גבוה (אותן 40,000 יח"ד) יצמצמו את הנזק העתידי בכשני שלישים. מקור המימון המומלץ לעבודות חיזוק אלה, על פי החוקרים, ישלב מימון מהמדינה, מהרשויות המקומיות ומבעלי הדירות עצמם.